לאחרונה הגיע למשרדנו מקרה מאתגר של חוזה רכש מורכב בהיקף משמעותי בין ספק ללקוח שנערך שנתיים קודם, שעלה באחרונה למזמין במיליונים בגלל פרט אחד "קטן" – בחוזה היה מעגל שוטה בין החוזה והנספחים.
וכך היה: העיגון החוזי הראשון היה בהזמנה המורכבת החל ב-RFP בין המזמין לספק – ענק עולמי בתחומו.
כדרכם של דברים, בשלב ההצעה, צד אחד כתב מה הוא צריך והשני בכלל ענה את מה שהוא יכול ומאמין שצריך לספק, וכשהגיעו למבוי סתום פשוט עברו לנושא הבא.
בדיעבד, החפיפה בין הבקשה והמענה נשארה חלקית למרות הסבבים במו"מ אבל בלחצי הזמן של הפרויקט, העובדה שהיה מדובר בשחקנים חוזרים וביחסים טובים, ובעניין מורכב אחד בתוך חוזה גדול ומורכב מאוד – מסחרית, רגולטורית וחוזית – בשלב מסוים הצדדים המסחריים והמקצועיים פשוט החליטו לצרף לנספח הטכני A את ה-RFP כנספח A1, ואת כל ההשלמות כנספח AA1 כך שישמשו כ"ביאורים" לאותו נספח, וליתר ביטחון, צירפו גם חלק מהמענים והדרישות כדי שכלום לא יישכח…
אלא שכאשר עורכי הסכם לא קוראים את הנספחים ולא מעורבים בתכנים שלהם, הם פשוט שמים פלסטר: הם כותבים שהחוזה גובר על הנספחים ובזה חושבים שסגרו עניין.
ולא רק שבחוזה אפילו לא ציינו מה היחס בין הנספחים לבין עצמם, באותו נספח A על שלל נספחיו ונספחי נספחיו בכלל לא טיפלו וספק אם העניין הובא לידיעתם.
כדרכם של דברים, מהלך ניהול החוזה אכן היה כסדרו ומרבית החלקים של הציוד היקר והמורכב שהוזמנו סופקו, עד ש… דווקא לאותה סוגיה היה צריך לחזור.
בעקבות מחלוקת רגולטורית נדרש היה לקבוע האם צריך או לא צריך לספק חלק מסוים כתנאי מדרישות עמידת הציוד בדרישות הדין שהיו שנויים במחלוקת באותה החלפת מיילים בלתי פתירה בשלב ההצעה.
זו הייתה שאלה בשווי של לא פחות מ-35 מיליון ש"ח ולא הייתה ברירה – היה צריך לצלול חזרה אל תוך כל אותם המסמכים מחדש ולהתמודד בדיעבד עם פרשנויות שונות של כוונת הצדדים.
בחיים האמיתיים זו לא שאלה של תיאוריה משפטית של פרשנות חוזים.
זו בוודאי שלא שאלה של "כוונת הצדדים" כי הרי אף צד לא הסכים לקחת על עצמו את העניין.
בסופו של דבר, בניתוח שבין "ספציפי" ל"כללי", בין "מאוחר" ל"מוקדם", בין הסכמות לדרישות דין, ובתוך זה הוראות שינוי דין שבחוזה, השאלה הטכנית היא המובילה – ובמקרה זה, פשוט לא היה ניתן להכריע איזה מסמך גובר, לא טכנית ולא משפטית.
מה גם שבתוך המסמכים עצמם גם נמצאו הפניות מזה אל זה שרק הקשו על הבירור המשפטי. למעשה, אפילו בנספח הטכני מצאנו שכתבו שהוראותיו גוברות על ההסכם (בעוד בהסכם כתוב שהוראות ההסכם גוברות).
הסוף היה אופטימי ואופטימלי בנסיבות העניין: משא ומתן ממושך הגיע להסכמה על מבוי סתום משפטית והסתיים בחלוקת הוצאות הוגנת במהלך מחודד של ניהול מו"מ מסחרי.
ומה מוסר ההשכל?
העסקה עצמה – ה"דבר האמיתי" – תמיד מסתתרת בנספחים.
ההסכם הראשי הוא רק המעטפת וה"תשתית המשפטית".
ולכן, לפני שאתם כותבים הסכם, קראו היטב את הנספחים ותשאלו הרבה שאלות.
ככל הניתן, היו מעורבים בתהליך עריכת הנספחים.
הבינו לעומק את מהות העסקה. לא תמיד לצדדים המקצועיים נוח לטפל ולהציף את הקשיים שבהם הם נתקלים. הם גם לא תמיד מבינים את המשמעות המשפטית של הפתרונות שהם מוצאים.
כך או כך, רק כך תמנעו מחלוקות יקרות בהמשך.
אם גם לכם יש התלבטויות בנוגע לעסקאות מורכבות או שאלות המצריכות הבנה משולבת טכנית-מקצועית-מסחרית ומשפטית, או שאתם רוצים לוודא שאין חורים נעלמים בחוזים שלכם – אנחנו כאן בשבילכם.
