בימים אלה, בעקבות משבר הקורונה, ארגונים רבים מוצאים עצמם מתמודדים עם מצב כלכלי ותזרימי קשה. כך גם בימי שיגרה עשוי מצבו הכלכלי של הארגון להתערער בעקבות נסיבות חיצוניות אחרות, או בעקבות נסיבות פנימיות, כגון ניהול כושל.
במקרים כאלה זכותו, ואף חובתו של המעסיק להתייעל ולצמצם את מכסת העובדים בארגון, וזאת תוך נקיטת שיקולים מקצועיים וענייניים.
גם בהליך של פיטורי צמצום, כמו בכל הליך פיטורים אחר, קיימת חובה לערוך לעובד שימוע טרם קבלת החלטה בעניינו.
מטרת השימוע בהליך כזה היא לאפשר לעובד לשכנע את המעסיק שהוא אינו העובד אותו יש לפטר, ולתת לו הזדמנות להעלות טענות באשר לשיקולים אישיים ושיקולי יעילות וכדאיות כלכלית. זאת על מנת לנסות לשנות את החלטת המעסיק לסיים את העסקתו.
כמו כן, באפשרות העובד להציע חלופות להמשך העסקתו בארגון, כגון: הקטנת היקף משרתו, שינוי תפקיד, ניוד למחלקה אחרת בארגון וכו'.
טענות העובד עשויות להיות הנזק שיגרם לו בשל גילו המתקדם, הוכחת יעילות גדולה יותר מעובדים אחרים, היות העובד מפרנס יחיד, או בעל מוגבלות, וטענה כי חלה מגבלה על פיטוריו (הריון, מילואים וכו').
לאחר השימוע על המעסיק לשקול את האינטרסים של הארגון שיש להבריאו אל מול האינטרסים של העובד העומד לפני פיטורים, ולבחון האם האמצעים הננקטים הם הכי פחות פוגעניים כלפיו.
מניסיוננו בליווי מעסיקים בהליכים מעין אלה, יכולות לעלות מצד העובד טענות מפתיעות, אשר לא היו ידועות למעסיק קודם לכן, ואשר ישפיעו בסופו של דבר על ההחלטה לפטרו.
כך, במקרה קיצוני בו ליווינו מעסיק בשימוע לפני פיטורי צמצום, העלה אחד העובדים בפני המעסיק נסיבות אישיות קשות שלא היו ידועות למעסיק קודם לכן. העובד סיפר כי אישתו סובלת ממחלת נפש קשה אשר מונעת ממנה לתפקד, ובנוסף הודיע למעסיק כי הוא חולה בסרטן. העובד הציג מסמכים המעידים על הדברים, ובעקבות השימוע החליט המעסיק שלא לפטרו ולנקוט באמצעי התייעלות אחרים.
במקומות עבודה מאורגנים, קיימת חובה להיוועץ עם ארגון העובדים וועד העובדים בכל הנוגע להליכי התייעלות וצמצום. חובת היוועצות כוללת גם את קביעת זהות העובדים אשר יומלץ לסיים את העסקתם בכפוף לשימוע.
כללי השימוע, לרבות: תוכן הזימון לשימוע, ניהול פרוטוקול, מסירת החלטה וכו', הם אותם כללים החלים בכל הליך שימוע ביחסי עובד – מעסיק.
כללים אלה הוצגו במאמר קודם שלנו. כדי לעבור למאמר לחץ כאן